בכל פעם כששואלים מטפס הרים, למה הוא עושה את זה, אז התשובה שמתקבלת היא "כי הוא שם" זה הכי פשוט בעולם. ההר שם, אז למה שלא נטפס עליו? ואם יש הר אחד ששווה לטפס עליו, אז אין ספק בכלל שזה הקילימנג'רו.
כידוע קילימנג'רו הוא ההר הגבוה ביותר באפריקה, הוא מתנשא לגובה של 5,895 מטר, ולמרות שהוא הר געש רדום, הרי שהוא מהווה מקור לטיפוס בקרב לא מעט מטפסים מכל העולם ובפרט ישראלים. הטיפוס הראשון עליו נעשה כבר בשנת 1889, ומאז מדי שנה מטפסים עליו קבוצות רבות של מטפסי הרים מקצועיים.
בכדי לטפס להרי הקילימנג'רו נדרשות לא מעט התארגנויות בטרם מתחילים במבצע. ראשית יש לרכוש כרטיסי טיסה ולהזמין בתי מלון בקניה או בטנזניה (המדינות בהן נמצא ההר), יש לרכוש את הציוד המתאים, וכמובן שיש לעבור הכשרה מתאימה, לא כל אחד יכול לטפס על הר, בוודאי לא בגבהים כאלה.
טיפוס לקילימנג'רו לא מתבצע לבד, כמו שטיפוס הרים בדרך כלל לא מתבצעים לבד. זה חייב להתבצע בקבוצה, מכמה סיבות. ראשית, אם חס וחלילה קורה משהו, אז אנחנו צריכים את הצוות שיעזור, אפילו אם זה רק בשביל לקרוא לעזור או לכל דבר אחר. שנית, הטיפוס נמשך מספר ימים, מה שמחייב הקמת מחנה בדרך. צריך גם לקחת בחשבון שיש על ההר תושבים מקומיים, וצריך לדעת כיצד להתחבר אליהם.
כאמור, לא כל אחד יכול לטפס על ההר. לשם כך יש לעבור תהליך הכשרה מתאים. גם מטפסים מקצועיים עוברים תקופת הכנה, בין אם זה אומר הכנה גופנית על מנת להכשיר את עצמם מבחינת כושר, ובין אם זה אומר הכנה מנטאלית, וכן הכנה של היכרות עם השטח. כל הר בעולם הוא שונה, מבחינת תנאי מזג אוויר, מבחינת מסלולים, מישורים ועליות וכדומה. צריך להכיר את ההר לפני שעולים עליו.
צריך לומר עוד, כל מי שיוצא למסע כזה, חייב בביטוח נסיעות מתאים על מנת שאם חס וחלילה יקרה משהו, הוא יוכל לקבל טיפול רפואי כולל הטסה ארצה להמשך הטיפול בישראל.